Іврит
“את נראית בת 55. מגיע לי יותר,” אמר מארק בקור. המילים האלו חתכו את האוויר במטבח כמו סכין.
“שבי פה, סבתא, כדי שלא תסתובבי לנו בין הרגליים,” פלטה כלתי כשהיא מכוונת אותי לשרפרף רעוע
אמא שלי שלחה לי רק הודעה אחת: “אל תגיעי ליום ההולדת שלי. אנחנו צריכים הפסקה מהילדה שלך”
אדיק נכנס למבואה הצרה שלי כמו דב אחרי שנת חורף. צרור המפתחות הכבד שלו נחת ברעש על מדף הזכוכית ליד הדלת. “
“אמא אמרה שתהיי הבייביסיטר בחינם.” המילים האלו הדהדו בבית כאילו הטיחו אותן בקירות, מנפצות
לפני עשרים שנה הכנתי מדי בוקר כריכים לילד של השכנים, שהגיע ממשפחה ענייה קשת יום. עשיתי את זה פשוט ככה
“רוני”, אמרתי לאט, מנסה בכל כוחי למנוע מקולי לרעוד, “ימי שישי הם לא שלנו.
“אימא מגיעה היום בערב. לתמיד. כבר סגרתי את הכול.“ ליה הרימה את הראש ממסך הלפטופ.
כשבני ביקש ממני להכין למחר כריך נוסף לבית הספר, חזרה אליי לפתע זיכרון שעליו שתקתי כמעט שלושים שנה יש
נועה לוי לא האמינה פעם שהיא תצטרך להגן על הבית שלה מפני המשפחה של בעלה. היא תמיד חשבה שדברים כאלה קורים לאחרים.