Іврит
נועה שטפה כלים כשהדלת נטרקה בעוצמה: עידן חזר הביתה. הוא היה זועם. — תני לי לאכול! — הוא נהם, והשליך את
בקצה של עיירה קטנה בגליל, במקום שבו הכביש כבר נעשה צר והבתים נגמרים לפני השדות, עמדה תחנת אוטובוס ישנה.
ביום שבו פתחתי את תיבת העץ הישנה של סבי, לא מצאתי אוצר. מצאתי סיפור ששינה את משמעות המילה “
“תפני את חדר השינה בקומה השנייה. רצוי כבר עכשיו.” חמותי, רבקה, הניחה שלושה תיקים גדולים
בתיכון ישן בלב ירושלים, כזה שהמסדרונות שלו עוד ספוגים בלחישות של דורות קודמים, שיעור ספרות בכיתה י׳2
שמי דנה כהן, ובמשך שנים חשבתי שלהיות משפחה טובה זה אומר תמיד להגיד כן. להיות זמינה. להיות נחמדה.
קוראים לי מיכל לוי. ואני למדתי ששתיקה בבית יכולה להיות חזקה יותר מכל צעקה. זה קרה בערב רגיל.
קוראים לי דנה כהן. זה היה ערב רגיל בתל אביב. בדיוק סיימתי להשכיב את שני הבנים שלי לישון, המטבח
יש מערכות יחסים שלא נשברות ברגע אחד גדול, אלא נשחקות לאט, בכל פעם שאדם מוותר על עצמו קצת יותר כדי לשמור
הטלפון צלצל בכל יום שישי בערב, כמעט באותה שעה. אפילו לא הייתי צריכה להסתכל על המסך כדי לדעת מי מתקשרת.