Іврит

— אז החלטתם שלנה תהיה אמא, ושאנחנו נשלם על הכול?— מי עוד ישלם? — רות הזדקפה, מקישה באצבעות על השולחן.

חמותי עשתה סצנה מול כל האורחים בחנוכת הבית שלנו – ובאותו ערב המשפחה שלנו השתנתה לנצח נועה התעוררה מוקדם

קוראים לי דנה. הייתי בת 32, בחודש שמיני להיריון, כבר אמא לשתי בנות קטנות, כשעשיתי את מה שכל המשפחה שלי

שמי רחל. ביום הולדתי השישים הייתי בטוחה שהחיים שלי סוף סוף קיבלו משמעות שלמה. לא חיים קלים, אבל חיים עם תוצאה.

שמי אריאל, אני בן ארבעים ושש, ולמשך שנים האמנתי שהחיים שלי יציבים. לא מושלמים, לא קלים, אבל יציבים –

כשהבן שלי שכנע אותי להעביר את הבית על שמו, חשבתי שאני עושה את הדבר הנכון. הייתי בת 68, אלמנה כבר שלוש

“תנעלי אותן. ואז תכרעי ברך על האבן הזאת ותודי לי שהסכמתי בכלל להכניס בת של כורה פחם למשפחה שלנו.”

ברגע שכוס השמפניה נשמטה מידה של אלינור רוזנברג והתנפצה על רצפת השיש, נדמה היה שכל האחוזה עצרה את נשימתה.

לרגע אחד, אולם החתונות בתל אביב נתקע בתוך שקט לא טבעי, כאילו הזמן עצמו עצר מלכת. הנברשות המשיכו להאיר

הקבלה על המזרן החדש אחותי זרקה את המזרן הישן של אמא ואמרה: — אל תחטטי בזבל. יש שם רק פשפשים והשטויות